תיקון אוטומטי

בנוף אבטחת הסייבר המתפתח במהירות, אבטחת תוכנה הוגדרה מזה זמן רב על ידי מנגנוני הגנה ריאקטיביים. אבטחת אפליקציות מסורתית (AppSec) מסתמכת רבות על בודקי קוד סטטיים (SAST) המתאימים לתבניות תחביריות מוגדרות מראש, ובודקים דינמיים (DAST) המזינים נתונים אקראיים (fuzzing) כדי לגרום לקריסת תוכניות. עם זאת, ככל שארכיטקטורות התוכנה הופכות למורכבות יותר ומהירויות האינטגרציה מאיצות תחת צינורות CI/CD מודרניים, התאמת חתימות ו-fuzzing עיוור אינם מספיקים עוד. הדור הבא של גילוי הפגיעויות הוא קוגניטיבי, אוטונומי ולומד באופן עצמאי—מונע לחלוטין על ידי בינה מלאכותית (AI).

במשך עשרות שנים, ניפוי שגיאות (Debugging) היה המבחן העילאי של סבלנותו של מהנדס תוכנה. מסריקת אלפי שורות יומן (logs) ועד להכנסת הצהרות הדפסה זמניות ומעבר שלב אחר שלב על שורות קוד במנפה שגיאות, פתרון שגיאות נותר צוואר בקבוק ידני, הדורש משאבים קוגניטיביים רבים וגוזל זמן רב. עם זאת, בינה מלאכותית מעבירה את ניפוי השגיאות מפעולת חילוץ ידנית ותגובתית לזרימת עבודה יזומה, אוטומטית ובעלת יכולת ריפוי עצמי (self-healing).